קורות חייו של הרב יוסף עזרא זליכה

מתוך "תפארת יוסף חלק ב"

המחבר הגאון רבי יוסף עזרא זליכה זצוק"ל נולד בכ"ח ניסן תש"ח בבצרה שבעירק לאביו ר' סלמן (נלב"ע בשיבה טובה בער"ח טבת תשל"ז, ואף זכה להכנס לבן איש חי ולשמוע ממנו מסרים לימות המשיח) ולאמו אהובה עמומה ע"ה (נלב"ע בשיבה טובה בי"ד כסלו תשס"ט) בשנת תשי"א עלו המשפחה לארץ ישראל והתגוררו במעברה בעמישב פ"ת.

בימי בחרותו למד בישיבה בשדי חמד, שם נקשר בעבותות אהבה עם הרב יחזקאל משה צאלח זצ"ל רבה של נחלת יהודה-ראשון לציון, אשר לימדו את יסודות הקבלה. לאחמ"כ למד בישיבה הגדולה "שארית יוסף" בראשותו של הג"ר נסים טולדנו זצ"ל (שנתבקש לישיבה של מעלה בתוך ימי השבעה לפטירתו של המחבר זצוק"ל) והיה מהמחזור הראשון שם ביחד עם הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א, אשר העיד עליו שלא השתנה כלל ובאותה רצינות הייתה כל מסכת חייו המופלאה.

לאחר נישואיו (אדר תשכ"ט) למד בכולל "תורה וחיים" של הגאון הגדול רבי שמעון בעדני שליט"א שם עלה ונתעלה עד שנת תשל"ד כאשר נפתח הסניף של הכולל בשכונת התקוה, שם למד בשנים תשל"ד-ה ולמד בחברותא עם הראשל"צ הגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א שאמר שקיבל ממנו רבות בלימוד. כמו כן למד שם בחברותא בזמן מנוחת הצהרים עם הרה"ג רבי מרדכי בן שמעון זצ"ל והמתיקו סוד בתורת הנסתר, וכן תרגמו את הספר "חוקי הנשים" לרבינו 'הבן איש חי', ומטעמים שונים לא יצא הספר לאור עולם, ויתכן שנשרף בשריפה הגדולה בשנת תשנ"ה. ובשעות הערב עסק שם בקירוב ילדים לתורה ולמצוות (במסגרת ארגון רמ"ת). בתקופה זאת נוצר הקשר בינו לבין מרן הגר"ע יוסף שליט"א כאשר המחבר היה משתתף בשיעורים שהיה מוסר שם באיזור.

בשנת תשל"ו נסע יחד עם ידידו הרב הגאון רבי אמנון סבאג שליט"א למירון, שם למדו כל ימות השבוע ברציפות כאשר הם שבים לביתם רק משבת לשבת. והעיד על עצמו שבשנה זו השיג מה שרגיל להשיג בחמש שנים.

בשנת תשל"ז פתח יחד עם ידידו הגר"א סבאג שליט"א את ישיבת "תפארת משה" לצעירים, שם כיהן עד שנת תשמ"ו, ואף לאחר שהתמנה לרבה של פרדס כץ המשיך בתפקיד זה.

בקיץ תשמ"ב נקרא ע"י הגרא"מ שך זצוק"ל לכהן כרבה של פרדס כץ, ואע"פ שהתקשה לעזוב את הישיבה ע"מ לכהן במקום שבאותה תקופה היה רחוק מהווי של בני תורה ועולם הישיבות, עם כל זאת חזקה עליו הוראת גדולי ישראל שנימקו את טעמם שרבנים בישיבות לא חסר אבל במקום כזה צריך רב תורני בעל שיעור קומה.

כאשר נכנס לפרדס כץ שינס מותניו ועשה כל שביכולתו ע"מ להפריח את השממה הרוחנית במקום, ומיד עמד שם בראשות כולל לאברכים, והיה מוסר לאברכים כל יום שיעור בסוגיא הנלמדת החל מהגמרא והראשונים ועד פוסקי זמננו הלכה למעשה, כאשר היה מתרגם את כל הסוגיות למציאות העכשוית ולנושאים אקטואלים. כמו כן עודד אברכים לבוא לגור במקום, ואף דאג להם להלוואות גדולות מ'קרן רייכמן' שהיה חבר בה.

פעל רבות להפרחת השממה בפרדס כץ, ומלבד הכולל הגדול שמנה כשלשים וחמשה אברכים, היה מוסר שיעורים בשכונה תמידים כסדרם, בין בימות החול ובין בשבת, כאשר היה צועד ברגל מביתו שבקצה בני ברק עד לפרדס כץ בימי החורף הקרים בגשם, ובימי הקיץ הלוהטים בשמש הקופחת. את שיעוריו בתורת הנסתר היה מוסר באמצע הלילה כמה שעות קודם הנץ החמה, וטעמו ונימוקו עימו, שהשיעור מיועד רק עבור מי שבאמת רציני וראוי ללמוד תורת הסוד, ורק כאלה יקומו באמצע הלילה ללמוד.

אוזנו הייתה קשובה לתושבי השכונה לכל צרה ובעיה, ובכל נושא היו באים להתייעץ עמו. גם מתוקף תפקידו כחבר בית הדין של הרה"ח רבי יעקב לנדא זצ"ל ואח"כ של בנו שיבלח"ט אב"ד דב"ב הרה"ג משה לנדא שליט"א. והיה ממש מוסר נפשו בכל שעות היממה למען הכלל, עד כדי שסח לנו אחד מעסקני הציבור "הרב זליכה אף פעם לא אומר לי לא יכול"

בשנת תשנ"ה בר"ח אדר פרצה שריפה במשרדו שכילתה את כל חידושי תורתו, הדבר היסב לו צער רב, אבל הרב לא נואש כלל, ושינס מותניו בעוז ותעצומות, לשחזר את כל חידושיו. וספרים אלו היוצאים לאור חלקם הגדול נכתבו לאחר השריפה, כאשר הרב היה מנצל כל רגע אפשרי לכתיבת חידושיו, כולל בתוך השיעור כשהיה עושה הפסקה קצרה לתלמידיו ע"מ שיחזרו על הדברים. וכן בזמן שלפני החופות, ואפילו במהלך נסיעה כאשר הרכב היה עוצר, בזמן זה היה כותב עוד ועוד ע"מ להספיק לשחזר כמה שיותר מהחידושים שנשרפו.

בשנת תשנ"ז בז' בניסן לפנות בוקר, באמצע השיעור בתורת הסוד, כאשר קם להביא ספר, נפל בפתע פתאום לעיני תלמידיו המשתאים, הרב הובהל בדחיפות לבית החולים, שם התגלה כי לקה בשטף דם חמור במוח, כאשר הרופאים אינם נותנים כלל תקווה לחייו, ואמרו כי אף אם ישאר בחיים יהיה צמח כל חייו. אבל התפילות הרבות של עם ישראל התקבלו במרומים, וכחודש לאחר מכן הרב התעורר כאשר הוא משותק בפלג גופו הימני, ואף לקה בדיבורו ולא יכל לדבר כלל. אבל זה פלא שהיה אומר את המילים של הברכות והתפילות, וכן היה עונה 'אמן'. ואף היה משתף פעולה עם החברותות וניכר היה שמבין כל דבר.

במשך כל אותם השנים התקיים בביתו מנין לתפילות שבת ויו"ט, ואף נכתב ס"ת לרפואתו, והיו באים מכל קצוות העולם להתפלל איתו ולהתברך ממנו

בליל שבת קודש ה' בסיון תשע"ב קרוב לחצות הלילה התבקש לישיבה של מעלה, לאחר חמש עשרה שנות סבל וזיכוך, כאשר במוצאי חג מתן תורה, ליווהו רבים למנוחות, ונטמן קרוב חצות לילה בבית החיים בבני ברק.